סגולותיו של התה

תה ובריאות

לתה מיוחסות סגולות בריאותיות רבות במיוחד ברפואה העממית. כשחם, הוא המשקה המחמם של החורף, וכשקר, הוא המשקה המרענן של הקיץ. בזמן חולי הוא מומלץ כמקל ,לעיתים כשתייה ולעיתים בהנחת שקיקי תה במקום הכאב.

עיקר גידולי התה בעולם הם בסין, בהודו, בפקיסטן, באיראן, בסרי לנקה, בטאיוואן, ביפן, באינדונזיה, בנפאל, באוסטרליה, בארגנטינה ובקניה.

הכנה וסווג
עלי התה נוטים ליבול ולהתחמצן באם לא מייבשים אותם מיד לאחר קטיפתם. עיבוד התה מפסיק את חמצון העלים, על ידי הוצאת המים מהעלים על ידי חימום. תהליך הנקרא "תסיסה" (יש לציין כי בפועל לא מתרחשת תסיסה אולם השם שאול מתהליך ייצור היין) ה"תסיסה" לוקחת בין 8-12 שעות.

(חמצון -הוא תגובה כימית שבה אלקטרונים עוברים מחומר מסוים למחמצן. תגובות חמצון יכולות ליצור רדיקלים חופשיים, שמתחילים תגובות שרשרת הפוגעות בתאי הגוף. נוגדי החמצון בולמים את תגובות השרשרת האלה באמצעות הסרה של רדיקל חופשי הנמצא באמצע. הם עושים זאת על ידי חיזור של מחמצנים בסביבתם ובכך הם בעצם מתחמצנים בעצמם. תכונתם החשובה של נוגדי החמצון היא שבמצבם המחומצן הם יציבים יחסית ובכך הם לא גורמים נזק נוגד חִמצון – Antioxidant, הוא חומר כימי בעל יכולות חיזור גבוהות, המקטין את קצב תגובות החמצון של חומרים אחרים בסביבתו..)

התה מסווג לחמש קבוצות בהתאם לדרגת חמצון העלים:

• תה לבן- ייבוש ניצן צמח התה בלבד, בלי שעבר כל חמצון.
• תה ירוק- עלים שעברו חמצון מועט באמצעות חימום בקיטור או ייבוש במחבתות חמות.
• תה אולונג- תהליך החמצון הופסק באמצע הפיכת התה הירוק לתה שחור – דהיינו, לאחר יומיים עד שלושה ימים.
• תה שחור- קרוי "תה אדום" בסינית וביפנית) – תה שחומצן במשך שבועיים עד חודש ימים. סוג תה זה הוא הנפוץ במערב.
• תה פו-אר-אחרי חמצון ארוך וייבוש עובר גם תהליכי יישון (כמו יין) בין 6 ל-8 שנים ועד 50 שנה. ככל שהוא מתיישן יותר, הוא יקר יותר. מיוצר בעיקר במחוז יונאן שבסין. הפואר מיובש בחדרים עם אחוזי לחות גבוהים ורוח.
• תה נטול קפאין אינו מיוצר מעלי קמיליה סיננסיס, אלא מחליטה של צמחים אחרים, שבהם אין קפאין (למשל תה שעורה)

תה ירוק – קווים לדמותו

מקורו של התה הירוק מצמח ה-Camellia Sinensis הגדל במזרח הרחוק. הצמח עשיר בפוליפנולים (EGCG) – polyphenols שהם תרכובות כימיות טבעיות בעלות תכונות נוגדות חמצון מבין תפקידיהן : שמירת צבעו וריחו של הצמח, ונחשבות כבעלות יכולת אנטי-סרטנית . התה הירוק מכיל כמות גדולה מהם ולכן השימוש בו נפוץ ברפואה הסינית החל מכאבי ראש, דיכאון, השפעה על חילוף החומרים בגוף ועד מחלות לב. תה ירוק הוא התה העיקרי שאותו שותים כמעט 80% מבני העם הסיני.

תה השחור – קווים לדמותו

מקורו של תה שחור גם הוא מהצמח Camellia Sinensis, אולם בשונה משאר סוגי התה המופקים מצמח זה, התה השחור ידוע ברמת החמצון הגבוהה שלו. שכן מצוי בו ריכוז גבוה יחסית של קפאין כ- 40-50 מ"ג (לכוס המכילה 250 מ"ל)/

היסטוריה: מהאגדות ועד למציאות

האגדה הסינית מספרת כי התה התגלה בשנת 2737 לפנה"ס על ידי הקיסר הסיני שן-נונג.

Shen Nung האגדה ההודית מספרת שהנסיך דרמאה ,בדרכו ללמד את תורת הבודהה הצליח לשמור על ערנותו בעזרת לעיסת עלי התה. ויש עוד. למעשה, מוצאו של הצמח הוא מסין מאזור הגבול שבין צפון וייטנאם למחוז יונאן. התה שחור נחשב לבעל ערך רב ובמאה ה- 19 בארצות מונגוליה, סיביר, וטיבט אף שימש כמטבע לסחר חליפין.

לתרבות המערב הגיע התה השחור כאשר הפורטוגזים הגיעו ליפן. ובשנת 1560. תקופה קצרה לאחר מפגש זה החל יבוא התה לאירופה. אז החל משווק לארצות האירופאיות כהולנד צרפת, ב-1650 הגיע התה לאנגליה על ידי קתרינה מברגנזה, נסיכה פורטוגזית ששהתה באנגליה בחצרו של המלך צ'ארלס השני.

שם גם אומץ המנהג האנגלי הידוע "שעת תה". הביקוש הרב שנוצר באירופה לתה הוביל לגירעון מסחרי בין אירופה לסין, והבריטים החלו לגדל תה בהודו על מנת לספק את הביקוש.

סוגי תה – ברפואה עממית

תה ירוק

מכיל גם קפאין, חומר מעורר, המעלה את קצב חילוף החומרים בגוף.

תה עשוי מרווה

נחשב כמסייע לטיפול בהזעת יתר, מזרז את זרימת דם, עוזר במצב של דלקת גרון וקוטל סוגים שונים של חיידקים. את התה יש לחלוט במשך כרבע שעה במים רותחים, לגרגר או לשתות.

תה רוזמרין

צמח האהבה, נחשב כעוזר לכאבי ראש, שמירה על הזיכרון, הגברת זיעה, קרישת דם ועוד. תה רוזמרין מכינים על ידי חליטת רוזמרין במים חמים למשך כעשר דקות.

תה נענע

נחשב כעוזר לשיפור תפקוד מערכת העיכול. מומלץ לשתות ספל תה שלוש פעמים ביום

תה שמיר

מצמח השמיר, נחשב כמרגיע ומרדים ויעיל להרגעת חניכי התינוקות בעת צמיחתן, הוא מסייע להפרעות בעיכול בילדים וסייע להגברת החלב אצל נשים מניקות.

תה קמומיל

מומלץ כמסייע לכאבי בטן וכאבי מחזור. התה מסייע לדלקת שלפוחית השתן ומניעת אבנים בכליות

תה שחור

כמו התה הירוק, מכיל קפאין ופוליפנולים, ולכן נחשב כמחזק את המערכת החיסונית, מגביר ערנות ומזרז את קצב חילוף החומרים.

תה טיבטי

הוא המוכר והנפוץ ביותר, כאשר מדובר על חליטת צמחים יעילה ה"מסייעת" לתהליך הרזיה ושמירה על המשקל.
פעולתו העיקרית של התה הטיבטי הינה האצת תהליך חילוף החומרים בגוף, ושחרור נוזלים. בשנים האחרונות הפך התה הטיבטי לאחד ממוצרי הדיאטה הנפוצים ביותר. באמצעות צריכתו ניתן לרדת במשקל במהרה, אך הירידה במשקל ברובה, נובעת משחרור נוזלים מן הגוף ושחרור המזון שאינו נספג בגוף (פעולה מסוכנת לפעילות התקינה של הגוף, ולכן השימוש בתה הטיבטי כמסייע להרזיה אינה מומלצת- ש.ק.) מרכיבי התה הקלאסי הינם: תה ירוק, קמומיל, עשב לימון, נענע, עלי דפנה, פקעות ורדים, סירפד, טיליה, טרמינליה, בלריקה, אכינצאה, צ'בולה וויטמין C.
מרכיבי התה הטיבטי הינם לימון, פירות ופירות פורטה ומרכיבים נוספים כגון קליפת לימון, לימון פרסי, קליפת תפוז, פרחי שושנים, פקעות ורדים, תמצית פירות טבעית וכו'.

קפה ותה – דומה ושונה

בתה חזק יש לא פחות קפאין מאשר בקפה, אולם בתה הוא מצוי בצירוף עם טיאנין, ויוצר תרכובת של טנט-קפאין וקטכינים. תרכובת זו משפיעה באופן עקיף ומרוכך יותר מאשר השפעת הקפה על מערכת כלי הדם, הלב ומערכת העצבים. הקפאין במצב זה נקרא "תאין".

הקפאין המצוי בקפה (שבו אין הצירוף של טיאנין עם הקפאין) הוא בעל השפעה חזקה וישירה יותר על הלב, בעוד שהתאין משפיע בעיקר על כלי הדם המגיעים למוח ועל מערכת העצבים המרכזית.

לתאין, (הקפאין שבתה), יש תכונה טובה נוספת: הוא אינו נשמר ואינו מצטבר בגוף האדם, ובכך נמנעת הסכנה של הרעלת קפאין, אפילו אצל המרבים לשתות תה.

למי לא מומלץ לשתות תה?

• אחד החומרים הפעילים בתה הוא הקפאין, מי שסובל מבריחת סידן, צרבת, אולקוס ועוד, מומלץ לו להימנע משתייה תה, או להעדיף שתיית תה עשוי מחליטת צמחים
• לא מומלץ לשתות תה אחרי ארוחה בשרית בשל קשירת הברזל על ידי התאין.
• תה צמחים, בריא ככל שיהיה, בכמות מופרזת, עלול להיות מסוכן לנשים בהריון או נשים מניקות, תה מרווה, למשל, עלול להפסיק ייצור חלב אם.

מומלץ להתייעץ עם רופא לפני צריכת התה הירוק בכל מקרה של בעיות כרוניות.