לשום ריח חריף ולא נעים ואולי דווקא הריח הזה יש בו משהוא בריא.
ריח השום מגיע מתרכובות המבוססות על גופרית וידועות כאליל סולפידים (allyl sulfides), אותן תרכובות עשויות להגן על הלב.
השום הידוע כתבלין שייך למשפחת הליליים ומקורו במרכז אסיה. בפולקלור של עמים רבים נחשב כבעל השפעה רפואית.
סגולותיו הרפואיות זכו לתשומת לב כבר ב1500 לפני הספירה , בכתבי מצרים העתיקה מוזכר השום כצמח יעיל נגד כאבי ראש, בעיות לב, תולעים וגידולים.
כיום מייחסים לו סגולות מרפא כמו הורדת הסיכון למחלות לב וכלי דם, עיכוב הצמתת טסיות הדם, השפעה על ייצור קולגן, עיכוב תהליכים דלקתיים, מניעת היפוגליקמיה ועוד..
אילו חומרים פעילים בשום?
בעת כתישת השום משתחררות מולקולות אורגניות בעלות משקל נמוך המכילות אטומי גופרית במבנה נדיר בטבע. מולקולות אלו ריאקטיביות ועוברות פרוק ספונטני.
זיקוק השום באדים גורם לשחרור חומרים נדיפים בעלי ריח חזק במיוחד המכילים קבוצה הידרוקרבונית המכונה אליל. חומר נגזר מקבוצה זו הוא האליצין- חומר בלתי יציב, חסר צבע ונוזלי הנחשב כמקור לריח ומקור לפעילות הביולוגית.
לאחרונה מדווח כי תכשירי שום עשויים לסייע בהורדת לחץ הדם בחולים עם יתר לחץ דם, אם כי התוצאות אינן חד-משמעיות
מבין המחקרים המבוקרים שנסקרו לאחרונה ,נמצאו 9 מחקרים קטנים יחסית עם איכות בינונית, שענו על הקריטריונים להכללה בסקירה. כולם דיווחו על מדדי לחץ הדם במרפאה בתחילת המחקר ולאחר מעקב של 8-26 שבועות.
תוצאות הסקירה מציינות כי בחולים שטופלו בתכשירי שום, בהשוואה לאלו שטופלו בפלסבו, הייתה ירידה גדולה יותר במדדי לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי. מאידך, השונות בין המחקרים הייתה גדולה (הבדל ממוצע משוקלל של 9.1- מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי).
בהשוואת הממצאים למחקרים באיכות גבוהה יותר, גודל ההשפעה על לחץ הדם הסיסטולי, ברם לא על לחץ הדם הדיאסטולי, היה קטן יותר, עם היעלמות השונות .
המסקנה, יש לערוך מחקרים נוספים ועדיין אין להתייחס לתכשירי השום כאל תרופת פלא.